הַבֹּקֶר חָזַרְנוּ מִטְּבֶרְיָה. הַמִּזְוָדוֹת מֵאָחוֹר חָרְקוּ עִם כָּל תְּזוּזָה.   מְחַפֵּשׂ לַשָּׁוְא אֶת עֵינַיִךְ בַּמַּרְאָה שֶׁמֵּעַל הַנֶּהָג, הֵצַצְתִּי בִּגְנֵבָה לְעֶבְרֵךְ,   עֵינַיִךְ הַיְרֻקּוֹת, חֲתוּמוֹת בְּמַבָּע קָשֶׁה, עָקְבוּ בְּמַבָּט זְגוּגִי אַחַר פִּתּוּלֵי הַדֶּרֶךְ.   בַּשֶּׁקֶט שֶׁל הַנְּסִיעָה אֲנִי שׁוֹאֵל עַצְמִי מַה קָּרָה, מַדּוּעַ לַעֲזָאזֵל הִפְסַקְתִּי לְהַשְׂבִּיעֵךְ רָצוֹן?